יום שלישי, 9 בינואר 2018

"איפה אני בסיפור הזה?" - לימוד בחברותא בתיכון שמיר


"חשוב שתלמידים יתחברו אל התנ"ך"
"התנ"ך הוא הבשורה שלנו לעולם – לא יתכן שתלמידים לא יכירו ויעריכו אותו!"

מי לא יסכים עם האמירות האלה, ששבות ומופיעות בהקשר של לימוד תנ"ך?
בתיכון "שמיר" בפתח-תקווה אמרו ועשו.
בית הספר הקים  מרחב למידה שמאפשר לתלמידים ללמוד בעצמם ובחברותא, עם חבר/ה נוספ/ת. המקום כולל שולחנות עגולים וכיסאות צבעוניים והוא הולך ומתעצב בימים אלה.



והלימוד? – הלימוד הוא ברוח דברי התלמוד -
אוֹ חַבְרוּתָא אוֹ מִיתוּתָא (רבא, תלמוד ירושלמי, תענית פ"ג ה"ט)

הכוונה להדגיש בפנינו, עד-כמה חשוב הלימוד בשניים – לימוד שמאפשר החלפת דעות, דיוק הדברים והבנה חדשה, שנובעת משילוב של שני אנשים המביאים כל אחד את עולמו ואת הבנתו.

או בלשונה של שני, תלמידת י"א:
"... העבודה בחברותא הייתה לי מאוד חשובה ... מוסיפה המון לידע האישי שלי, מפתחת דיון פורה, מעמיק ונרחב, מזמנת אותי לאתגר את עצמי בפעמים בהן אני נתקלת בדעות מנוגדות לשלי."

 והנה אנו חוזרים אל לימוד התנ"ך – לימוד שמשלב לימוד עצמאי, לימוד בחברותא ולא פחות חשוב – את החוזקות והייחודיות של כל תלמידה ותלמיד.
איך עושים את זה? – ובכן ב-"שמיר" יצרה המורה המובילה, הדס לאור-אשור, הערכה חלופית לבגרות ששואלת את שאלת-השאלות ביחס שלנו אל התנ"ך:
"איפה אני בסיפור הזה?"

התלמידים בחרו איפה הם בסיפור הזה, סיפור בראשית. התלמידים כתבו עבודות חקר והציגו את התובנות שלהם במגוון דרכים, שהוצגו ביום שיא:

 במוזיקה


במיצג



 ובעבודות כתובות, בהן הציג כל אחד מהם את הקשר שלו לאבות ולאימהות בספר בראשית, כדמויות שאופן עיצובן בתנ"ך משפיע עד היום על התרבות האנושית, וכמובן היהודית-ישראלית.


התנאי לכניסה לעבודה בחברותא היה סיום תלקיט אישי בו ערך כל תלמיד חקר עצמאי. החקר כלל תובנות אישיות על שמונה פרקים מספר בראשית.
על מה נכתבו עבודות? – ובכן הנושאים היו מגוונים ביותר והתוצר היה ברמה גבוהה. התלמידים צלחו כמה שלבי ביניים, שכללו קריאת מאמרים, גיבוש שאלת חקר, גיבוש כותרות (עניינית ופואטית) והגשת טיוטות לפי מחוון.
לדעת לשאול שאלה - הדיונים בכיתה היו צמודי טקסט, והובילו את החברותות לשאלות מרתקות.
הנה שאלות אחדות לדוגמה:
  • ·        "לך לך – מה הקשר בין מסע למימוש חזון?" [בעקבות פרק י"ב ]
  • ·         "למה צריך לכרות  ברית?" – עיון במושג ברית בהקשרים תרבותיים בזיקה לברית בין הבתרים [בעקבות פרק ט"ו]
  • ·         "האם לשמור בתוך הבטן רגשות, זה דבר ראוי או פסול? ולשמור בבטן עובר שאינו שלך? - פונדקאות בתקופת האבות ובימינו" [בעקבות פרק ט"ז]
  • ·         "האם יעקב הוא דמות ראויה לחיקוי?"
  • ·         "האם בשביל לזכות במנהיגות צריך לפעמים "להתלכלך" - ?

[בעקבות לימוד הפרקים העוסקים ביעקב]

חיבור אישי - בבית הספר "שמיר" הבינו, שאם נרצה שכל תלמידה ותלמיד יראו בתנ"ך ספר משמעותי עבורם, שעוסק בסוגיות שנוגעות לחיי כל אדם בכל זמן, הרי שנצטרך למצוא את נקודת החיבור האישית לכל אדם. מאחר ולתלמידים רקע, השקפות ואורח חיים שונה, הרי שאין כמו העלאת שאלה, חקר ויצירה כדי להביא את עולמם האישי לידי ביטוי.

מארי, תלמידה בבית הספר הסבירה זאת כך:
"היה לי מקום לכתוב את הדעות שלי, את הממצאים מהאינטרנט ואת המחשבות שלי אחרי הפרק – והיה לי בד"כ המון דברים להגיד. היה לי חשוב שיש לי למי להגיד ולקבל תגובה."



לימוד בחברותא אינו מיועד רק ללימודי התנ"ך. ביה"ס מתכוון ללמד בדרך החברותא גם מקצועות נוספים וליצור מרחב ללימוד בינתחומי שיאפשר עושר של ידיעות ומקום לביטוי אישי וללימוד משותף. הלימוד בחברותא מתקיים כבר עתה בשיעורים נוספים, והמורים לשפות ולמדעים, למשל, עושים בו שימוש.

המורה המובילה את היוזמה, הדס לאור-אשור, מספרת על התהליך:
"חברותא היא בנשמתי. החלפת דעות, אימון בהקשבה, אימון בהנמקה, הם אתגר המאפשר צמיחה אישית וחוויה של לימוד ביחד. חשוב לי שתהיה בבית הספר שלי שפה יהודית-ישראלית משותפת בין מורים ותלמידים; חשוב לי שכולנו נהיה פתוחים לדרכי לימוד המשלבות דיאלוג;  שנוכל להפנים שיש יותר מדרך אחת לקרוא סיפור, ויותר מדרך אחת להגיב לו.                                 
 כך מתגבשת השקפת עולם מורכבת ויחס אחראי יותר כלפי הזולת וכלפי המציאות החברתית.  
עיקרון ההערכה החלופית אפשר לתלמידים לבטא את עצמם על פי רוחם, והם התגייסו לתהליך הלימודי בכל לבם. הם קראו פרשנויות שמצאו בעצמם, השוו, הסיקו מסקנות, כתבו, יצרו, הציגו ודיברו בקול בפני קהל, וברוב המקרים התכוננו לכך באופן עצמאי לגמרי. אני גאה בהם מאוד. " 




ומה עוד?
החברותא, היכולת ללמוד בדיאלוג ומתוך דיאלוג, מביאה לעולמם של התלמידים כישורים והבנות שחורגות מהלימוד וקשורות לאופן בו אנחנו מקשיבים ולומדים זה מזה.

בתהליך הרפלקטיבי שלאחר העבודה, אמרה לירז:

"יש לנסות לפתור הכל בדרך של שיחה... החלטתי שאנסה כמה שפחות לריב... הייתי רוצה להפוך את החברה למקום שמתפתחים בה חברויות לכל החיים."

שקד סיפרה על ההבנה שלה:

"כמה שזה נשמע הזוי, העבודה הזאת (קודם לבד ואחרכך בחברותא) לימדה אותי לקח לחיים. לקבל את הדבר שלפעמים את לארוצה או לא יודעת איך".

דברים חשובים, שנוכל להצטרף אליהם ולקוות שיתקיימו בכולנו.