ללמוד ביחד על אהבה
האם
האהבה צריכה לימוד?
מה
הדבר החשוב בעיניך ללמוד/ לדעת על אהבה?
מהי
אהבת אמת?
איך
התייחסו לאהבה מקובלי צפת? ומה יש ללמוד מרומיאו ויוליה?
מפאולו קואלו?
מאיתמר יעוז קסט?
כל אלה
ועוד נידונו בית מדרש פתוח, שהתקיים בימי חמישי בבית דיור מוגן "משען" בתל-אביב.
בלימוד
השתתפו תלמידות ולתלמידי כיתה י"א במגמת מחשבת ישראל מתיכונט ע"ש
אלתרמן. אתם למדו יחד הדיירות והדיירים של הדיור המוגן.
המפגשים
התנהלו במתכונת של קבוצות לימוד, כשבכל אחת מהקבוצות ההנחיה נעשית ע"י תלמיד/ה.
בתחילה
לווה המפגשים בחשש מהלא מוכר והלא ידוע: לימוד בין-דורי מהווה אתגר – גישור על פער
הדורות, היכולת להנחות, היכולת לדבר על נושאי רגש ואהבה עם אנשים זרים ומבוגרים,
הצורך להנחות ועוד.
המורה
יונתן טננבאום, שיזם והוביל את היוזמה, תיעד את המפגשים ואת התובנות של התלמידות
והתלמידים שהשתתפו במפגשים הללו.
 |
| תלמידות ותלמידי מגמת מחשבת ישראל, תיכונט , בדך לבית המדרש הפתוח |
חששות, הפתעות, היכרות ותובנות
התהליך
לווה בחששות שהתפוגגו, כפי שעולה מדברי עמית:
לקראת המפגש הראשון היו בי חששות רבים לגבי
מה יהיה, האם תהיה אווירה טובה ונצליח ללמוד, ליהנות ולהתחבר לדיירים. בסופו של
דבר, הופתעתי לטובה מתוצאות המפגש. מאירה ואורנה קיבלו את פנינו בשמחה וברצון ללמוד.
הצלחתי להביע את דעתי האישית וזכיתי לפידבקים חיוביים מהדיירות וגם מחברותיי לקבוצה. הייתי רוצה להגיד לדיירים תודה רבה על כך
שהסכימו להכניס את כיתתנו לסדר היום העמוס שלהם, לשמוע את דעותינו ולעזור לנו ללמוד
את הטקסטים.
עדי
מספרת על המהלך:
הייתי רוצה להגיד לדיירים תודה רבה, זה
לא מובן מאליו בכלל להכניס קבוצת נערים לבית שלך בכל שבוע ולעסוק איתם בנושא מורכב כמו אהבה.
להגיע, לשתף ולתת לנו את ההרגשה הטובה הזאת שיש לנו מקום להביע את דעתנו ולהביא
את עצמנו בפניהם. זכינו לקחת חלק בשיתוף פעולה מדהים ומלמד. לאחר ההתנסות בבית המדרש אני יכולה להגיד
בפה מלא שאני מרגישה הרבה יותר טוב ביחס להנחיית קבוצות כאלה או אחרות בעתיד, אמנם
אני עוד בתהליך אך אני מרגישה שצברתי הרבה ביטחון. דעתי בנוגע לבית המדרש השתנתה מאוד...
על תהליך הלימוד וההיכרות מספרת ניקול
כך:
המפגש שאני הכי זוכרת עסק בסולם האהבה של
אפלטון. כל אחת מחברות הקבוצה העלתה דעה שונה בנוגע לטקסטים שעסקו בסולם האהבה של
אפלטון וזה בא לידי ביטוי בכך שכל אחת פירשה בצורה קצת שונה את השלבים בסולם האהבה.
נהניתי מאוד לשמוע פירושים שונים שלחלקן דווקא מאוד התחברתי. בהתחלה הטלתי ספק במפגשים
בגלל שלא ממש ידעתי איזה סוג שיח יהיה בהם ועד כמה אהיה פתוחה לדבר על הנושא של זוגיות
ומיניות עם הדיירים. הופתעתי לגלות שמאוד נהניתי לדבר עם הדיירות שהיו בקבוצה שלי. התרגשתי להקשיב לסיפורים ולפירושים המעניינים
שלהן, כך שאחרי המפגש הראשון לא יכולתי לחכות כבר למפגשים הבאים. בנוסף, אני מרגישה
שמפעם לפעם השתפרתי בדרך שבה אני מנחה בתי מדרש.
ללמוד על אהבה
התהליך
לווה בלימוד משותף והדדי, בהיכרות עם בני אדם שונים גיל שונה ועם ניסיון חיים שונה
וכן בלימוד דיאלוגי עם מקורות מגוונים, שנגעו בנקודות אישיות וחשובות – מהי אהבה
ואיך חיים אותה ואיתה.
כך מתארת מייה את הלימוד של סולם האהבה של אפלטון
לעומת המדרג שיצר המקובל רבי יצחק די וידאש:
בין סולם האהבה של אפלטון לבין התהליך שעבר
יושב הקרנות [=סיפור של ר' יצחק די וידאש] יש דברים דומים ושונים. הדמיון בין
שני הסולמות הוא שאתה צריך לעבור קודם כל דרך השלב הראשון שהוא אהבת הגוף, משהו מורגש
שאתה יכול ממש להרגיש אותו בידיים. ואילו נקודת השוני בין הסולמות היא שלבסוף לאחר כל השלבים
בסולם של אפלטון מגיעים לאהבה מופשטת ונשארים שם לעומת יושב הקרנות והסולם של די וידאש
שאומר שהשלב האחרון הוא אהבת אלוהים אבל כל הזמן אתה צריך להיות בתנועה בין
אהבת אישה לאהבת אלוהים ...
בן
מתאר את תהליך השיתוף בקבוצה ואת התרומה שלו – האישית והקבוצתית:
האמת היא שהייתי מאוד לחוץ לקראת המפגשים.
אני מטבעי אדם שנחבא אל הכלים ומתקשה להיפתח ולשתף. כשהגעתי הופתעתי מעצמי עד
כמה הובלתי את הדיון, קיבלתי אותו והצלחתי לשתף את הדיירים וחבריי לקבוצה במה שאני
חושב ומרגיש. גם אם קצת גמגמתי או התקשיתי בניסוח, הרגשתי שיש לי מקום להביע את עצמי
ולהגיד את מה שאני חושב ללא סינון, וזו הייתה חוויה מדהימה שלא תסולא בפז.
מבט על התהליך
יונתן,
המורה היוזם והמוביל את היוזמה מתאר את המהלך מהזווית שלו:
במהלך השנה האחרונה התאחדנו זה עם זה אחת
לחודש - ניירות חדשים עם ענבים בשלות, תלמידי תיכון ודיירי בית משען - לסדרת מפגשים אודות
אחד הנושאים המדוברים והרלוונטיים ביותר,אהבה. הסדרה נוצרה בעקבות לימוד היחידה
'את שאהבה נפשי' כחלק מחמש יחידות הלימוד במגמת מחשבת ישראל בביה"ס תיכונט ע"ש
אלתרמן בת"א. על אף החששות והפחדים הראשוניים לא היה
צורך לשבור את הקרח בין הדיירים לתלמידים. הם מיהרו להתיישב זה לצד זה ולפצוח בלימוד.
במהלכו שיתפו שני הצדדים באהבתם הראשונה,המבוגרים חלקו מניסיונם ואילו התלמידים
העלו ספקות והציפו התלבטויות שזכו לאוזן קשבת."בתום הלימוד הפיק יונתן חוברת המשלבת
מקורות וחוויות, תובנות מהלימוד ומהמפגש לצד שאלות שנשאלו בלימוד המשותף.
 |
| כריכת חוברת המקורות והחוויות בעקבות בית המדרש |
וזכות
הסיכום שמורה לנציגת הדיירים – מאשה: מאשה מתארת
את התהליך מהכיוון שלה:
אישית לא למדתי בבית מדרש אבל החומר שקראנו
ולמדנו יחד עם התלמידים, עניין אותי והוסיף עוד נדבך, עומק מחשבה ותובנה לניסיון החיים
שלי. הטקסט על אהבה וזוגיות כאילו החזיר אותי
לעולמי ולצעירותי - לימים עברו. לרגע קט חשתי כאילו הייתי עדיין צעירה, ואף יכולתי לשתף
ולתרום מניסיוני רב השנים לצעירים ממני. גם התלמידים הצעירים שיתפו אותנו בתחושותיהם
והלך כוחם העכשווית והיו פתוחים ורציניים. נהניתי מאוד מכל המפגשים המשותפים בין התלמידים
לבנינו. [...]
בכלל שרתה רוח נעימה ורצינית בכל המפגשים. לדור הצעיר אני מאחלת הצלחה!!!המשיכו לגדול, להתפתח ולפרוש כנפיים, ולזכור
שנולדתם בארץ חופשיה! [...]
תודה ליהונתן, תודה לתלמידים ...
