סיכום כנס
פתיחת שנה במוזיאון הפלמ"ח 16-10-18
חלק א' – סיורים במוזיאון הפלמ"ח
בשעת צהריים של יום שלישי התכנסו ובאו למוזיאון
הפלמ"ח כ-60 מורים ומורות, מנהלות ומנהלים. יחד עם צוות תרבות יהודית-ישראלית
של מחוז ת"א הם יצאו למסע בעקבות לוחמי הפלמ"ח, כאשר הסיור נערך בשני
מסלולים:
מסע פלמ"ח - מסע חווייתי העובר דרך שתים-עשרה תחנות בהקמתו
ובפעולתו של הפלמ"ח מימיו הראשונים , דרך התגבשות התרבות הפלמ"חניקית ,
היכרות עם סוגי התפקידים והפעולות, עם האתגרים והחלומות, התקוות והכאבים של
הלוחמות והלוחמים הצעירים. המסע מתחיל
בחדר זיכרון ל-1187 הלוחמים והלוחמות של הפלמ"ח ומקומות לחימתם ונפילתם,
ומסיים בהקמת מדינת ישראל ובתרומת הפלמ"ח לקיומה של המדינה.
יד לגח"ל – סיור הסוקר את תרומתם הגדולה של
ניצולי השואה לפלמ"ח בפרט ולניצחונות מלחמת העצמאות בכלל. הסיור מלווה את
מערך ההתארגנות להעלאת ניצולי השואה ולשילובם במערך הלוחם, דרך עלייתם ארצה ,
קליטתם שלוותה בקשיים ובכאבים ותרומתם העצומה למלחמה והמחיר הקשה של לחימתם –
1,462 איש ואשה נפלו בקרבות, מהם 129 שהיו נצר אחרון למשפחתם. הסיור מלווה את לוחמי גח"ל גם בהמשך ומביא
את תרומתם המתמשכת לקיומה ולשגשוגה של מדינת ישראל. הסיור עבר בחדר הנופלים,
והמשתתפים נחשפו לכתובים שהשאירו הנופלים
אחריהם.
במהלך הסדנאות קראנו משיריו של אלתרמן ואת החלק
השני של המפגש פתחנו במקור נוסף – ר' מקורות בהמשך
.
חלק ב' – מפגש "אוצרות – בתי ספר מובילי
יוזמה בתרבות יהודית-ישראלית"
לימוד וברכה - פתחנו בדברי ברכה ובלימוד קצר של מפמ"ר
תרבות יהודית-ישראלית, מר יובל סרי.
סקירת מחקר הערכה – המשכנו עם סקירה מפיה של הגב' שרה קוך, רפרנטית
תרבות יהודית-ישראלית, שהציגה את מחקר ההערכה של חוקרי סמינר לוינסקי בנוגע לתכנית
"אוצרות":
סדנה – איך מציגים יוזמה
הגב' קרינה בן -דוד אתגרה אותנו בדרכים שונות
ויצירתיות להצגת יוזמה.
פתחנו
בתמונתו של הכדורגלן האגדי זינדין זידאן ובסיפור הרגע הדרמטי בתולדותיו
כשחקן כדורגל – הרגע בו הוא נוגח בראשו של יריב , במשחק דרמטי של גמר מונדיאל 2006
מול איטליה. זה היה משחק הפרידה של זידאן מקריירת המשחק שלו,
שהייתה מרשימה והביאה
אותו ואת צרפת להישגים מרשימים.
לאחר זיהוי הדמות והיכרות קצרה עמה נשאלנו כיצד
ניתן לקשר את דמותו של זידאן למקורות בתרבות יהודית-ישראלית.
הועלו הצעות שונות ביניהן: "איזהו גיבור
הכובש את יצרו", סיפור עגל הזהב, דמותו של משה המכה בסלע ונענש בכך שלא יכנס
לארץ המובטחת, פתיחה לדיון בדמויות מופת ועוד.
דוגמה זו הדגימה בפנינו את החיבור החזק שניתן ליצור
בין חיי התלמיד למקור היהודי- ישראלי. שכ, עולם הכדורגל שאותו רבים מהתלמידים ואף
מהתלמידות, חווים כל יום, בכל הפסקה. הכדורגל נכנס יחד איתם מההפסקה לכיתת הלימוד והרלוונטיות
שלו מקרבת את הטקסט אל הלומדים – כפי שכתוב בספר דברים "כי קרוב אליך הדבר מאוד"....
קרינה הציגה בפנינו מספר אפשרויות להצגת יוזמה,
השוברות את הדפוס המקובל של רציונל, מטרות ותיאור מילולי של היוזמה. היא הדגימה
בפנינו כי ניתן להציג תוכן זה באמצעים מגוונים המעוררים עניין וסקרנות ומביאים את
ההתלהבות של היוזמים אל הקהל.
התעוררה שאלה לגבי קהלי היעד – האם התצוגה מושפעת
מקהלי היעד. עלו דעות שונות. מחד – תלמידי יסודי אינם מפקח/ת והפרופיל שונה. מאידך
– הבאת היוזמה על ייחודה יכולה להתאים לכל גיל – במידה ויוזמה עוסקת במשחקים למשל,
הרי שמשחק עם הקהל מביא את רוח היוזמה ויכול "להדביק" בהתלהבות תלמידי
יסודי כמו-גם מפקח/ת .
בחלק השני של הסדנה עברנו לכבודה בקבוצות שכללה
הצעות להצגת יוזמה וכן דיון על היוזמות השונות, היכרות אתן ועם המשתתפים האחרים
בקבוצה. חלק זה אפשר לצוותים השונים להכיר ולבסס למידת עמיתים – וזאת כמענה לבקשות
שעלו בסקר ההערכה המתואר לעיל.
לאחר מכן התכנסנו לסיכום, להצגת הדברים שעלו
בקבוצות השונות. בסיכום הובעה שביעות רצון המאפשרות להכיר, להתייעץ וללמוד על
יוזמות שונות המתרחשות במחוז.
מקורות
מסביב למדורה
מילים: נתן אלתרמן
|
|
|
אומתם לא היתה להם אם
לא ידעה בצאתם לדרך
היה לילה עמוק ונושם
כתמיד בניסן, הירח.
וישבה בו עדת נערים בני בלי שם
חשופי מרפקים וברך,
הם הקשיבו הקשב והחרש
או שילבו בשיחה דבר ויכוח.
לפניהם עלי רגל של אש
מדורה חגה נעה ברוח
לא יותר אך בכתב האומה העיקש,
אותו לילה נחרט עלי לוח
|
את העול הפשוט כעפר
הם נשאו בלי הבט אחורה
לא תקע לפניהם השופר
לא לוטף קדקודם בליל חורף
בשני שרוולים הקשורים לצוואר
רק הסוודר חיבקם מעורף
נעליים נוקשות ילקוטים
סעודה של זיתים ופרי תומר
וספלי אלומיניום קמוטים
ורעות וקורבן לאין אומר
מה נוסיף ונמנה מדברים פעוטים
נוצרות אגדות זה החומר
|
מה נשיר עליהם מה נשיר
הם עושים זאת יפה מאיתנו
בעצמם הם כותבים להם שיר
ואפילו ספרים כבר נתנו
זהו טיב הפלמ"ח הוא איננו משאיר
כל מלאכה לשלא משלנו
אבל ככה יוגד נא לאמור
נערים להוי נא ידוע
בין חגיו הגדולים של הדור
אין יפה מחגכם הצנוע
למולכם האומה על סיפו של הדרור
נשתחווה ובוכה הבינוה
|
להרחבה – שיריו ש חיים גורי בקובץ "משפחת
הפלמ"ח" באתר זמרשת
מתוך
דף הנופל של נחמיה שיין, במאגר חדר הנופלים , מוזיאון הפלמ"ח [המאגר פתוח לקהל]
דברים
בכנס הפלמ"ח (מאיר שלו)
"אפתח בווידוי: לא הייתי בפלמ"ח.
הם לא קיבלו מתנדבים במשקל שלושה קילו ומאתיים גרם. אמשיך בווידוי נוסף, חמור עוד יותר:
אבי היה חבר אצ"ל ואחיו, ייבדל לחיים ארוכים, היה חבר לח"י. אבל היה להם
בן-דוד ושמו יוסף טבנקין, שפיקד על חטיבת 'הראל', וגם הדוד מיכה והדודה צפרירה לחמו
בפלמ"ח. [...] בכנסים מהסוג הזה נהוג להלל ולשבח ולקשור כתרים של הוקרה. אבל ככל
שהדברים נוגעים לדברי שבח לפלמ"ח – הפלמ"חניקים מעולם לא נזקקו לעזרה. הם
עושים זאת יפה מאתנו, כמאמר המשורר. על כן אסתפק בדברי תודה.
קודם כול תודה אישית, תודתו של אדם שנולד
בתוך מלחמת השחרור. ושנית – תודה של רבים מבני דורי, אנשים שהבאתם אל העולם כשם שהבאתם
אליו את מדינת ישראל, בנים ובנות ואחיינים ואחייניות של היושבים כאן, שמכירים אתכם
טוב מאוד, יודעים שגם אצלכם לא כולם היו מושלמים, וגם יודעים את השמות. תודה על הצבת
הרף הגבוה של התנדבות ושל אומץ ושל רעות. תודה על הליכה לקראת מטרה מעשית, לא היגררות
אחרי סיסמאות קיצוניות, [...] תודה על מה שכתבתם
ועל מה שכתבו עליכם. ועל העיזבון שהותירו חבריכם וחברותיכם שנפלו, ואיתם אבדו הגות
וספרות ומוזיקה וציור ומחקר ומדע. ותודה על המדורה ועל השירים ועל ההומור ועל הצ'יזבט,
ועל העברית, במיוחד על העברית של הפלמ"ח – הבקיאה, העשירה, המרדנית, הרוקדת על
כל החתונות. ותודה על כבישת השבילים ועל שרטוט המפה ועל הכרת הארץ ועל העקבות שהותרתם
לנו במשעול. על ההליכה בוואדי ועל העלייה בהר ועל הלגימה מן הגֵב בתחתית המצוק. על
אהבת ארץ אמיתית וטבעית וידענית. לא מילה גסה, לא צידוק לכל עוולה, לא משימה שצריך
למלא בפקודה. ותודה על הנכונות, לא רק על הנכונות להתנדב כשצריך, אלא גם על הנכונות
להתפרק כשמוכרח. ותודה על הדוגמה והמופת. [...] ותודה על המדינה. מה יותר מזה? ועל
חירוק השיניים המשותף, לנוכח מה שקורה בה היום. ואני מבקש גם להתנצל. להתנצל שלא שמרנו
את האש. שלמדורה שלכם לא הוספנו את הקיסם, שלא לדבר על בול-עץ. הפקרנו אותה למוסיפי
שמן ודלק, קש וגבבה. להתנצל שראשנו שח. [...] אבל אינני רוצה להשבית את שמחת ההתכנסות
הזאת.
ולכן אודה עוד תודה אחת: תודה על אולם עולה
על גדותיו מרוב מעשים וסיפורים וקמטים וצלקות, ראשי-שיבה וזיכרונות וקרחות. ואיזו אנומליה
נהדרת, לראות ולקנא: לפני שישים שנה הייתם הצעירים הבוגרים ביותר בארץ והיום אתם המבוגרים
הצעירים ביותר."
(מאיר שלו, מתוך דברים בכנס הפלמ"ח,
8 בספטמבר 2004)
