אנו שמחים לשתף אתכם במהלך הסדנה אותה העבירה הדס לאור-אשור בכנס "אוצרות" שהתקיים בנובמבר 2019.
הקשר:
הנושא הינו חלק מהנושאים הנלמדים במסגרת החוברת 'להיות אדם - ערכי חיים על פרשת דרכים' לכיתות ט'.
הקשר:
הנושא הינו חלק מהנושאים הנלמדים במסגרת החוברת 'להיות אדם - ערכי חיים על פרשת דרכים' לכיתות ט'.
מהלך
היחידה:
- כל משתתף לוקח מהסלסילה - פירות ירקות דגנים וזרעים. למשש, להריח, לחשוב, להרגיש
- כל משתתף לוקח קטע מקור אחד או יותר–צער בעלי חיים ביהדות/ עמדות מכל דורות היצירה הפרשנית. [המקורות מופיעים בסוף היחידה]
- מצגת - כלי "מגדל הדורות בתרבות יהודית-ישראלית" וערכו הפדגוגי בכיתה:
- פתיח: אופציות: אסוציאציה לפרי שבידך, ציין פרי או ירק או דגן אחר, שלא נמצא בידי המסובים ואהוב עליך.
- מדוע/ משפט נבחר מהמקור שבידך ושיוך לקומה במגדל/ תחושות / שאלה, מחשבה, דעה, התלבטות– על רקע הירק והמקור.
- רפלקציה ושיח על ערכו של התרגיל והחשיפה לשפע המקורות בנושא.
- לימוד –שני כובעים: האקטיביסט החרדי אסא קיסר + הראי"ה קוק:
- עיון - מה אומר ספר הלימוד על המושג ערך?
- דיון - מה אתם אומרים? דיון בעקבות ארבע עמדות אפשריות:
- סגירה: "אין בית מדרש בלא חידוש" – איזה פרי לקחת מפה?
מקורות לפעילות פתיחה:
מבחר מקורות קצרים ממגדל
הדורות בנושא היחס לבעלי חיים והשפעתו על הבחירה בהימנעות מאכילת בשר בחיי היומיום
או מצריכת בשר שמקורו בתעשיית הבשר.
- בראשית א, : וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ. כט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה. ל וּלְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶת-כָּל-יֶרֶק עֵשֶׂב, לְאָכְלָה; וַיְהִי-כֵן.
- הרב יצחק בן יהודה אברבנאל, פורטוגל, המאה ה-15:
1508-1437[: "שנאסר הבשר לאדם
מפני שלמותו, והותר לנוח ובניו מפני רשעת טבעם".
- קהלת ג, יט : כִּי מִקְרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה - מִקְרֶה אֶחָד לָהֶם:כְּמוֹת זֶה, כֵּן מוֹת זֶה. וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן[=אין הבדל] כִּי הַכֹּל הָבֶל [הכל בני חלוף].
- ישעיהו יא, ו: וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם
- שומר כשרות שאוכל בשר? אין דבר כזה! גריסת אפרוחים זכרים למוות, קיטום מקורם ללא הרדמה, חשמול תרנגולים למוות - והרשימה עוד ארוכה. תעשיית המזון מן החי עוברת על איסור "צער בעלי חיים" בכל מוצר כמעט. על פי ההלכה, אם שומרי כשרות אנחנו - אסור לנו לרכוש בשר, ביצים וחלב שמקורם בתעשייה. (מאמר בידיעות אחרונות)
- תלמוד בבלי, מסכת שבת, קכ"ע, ע"ב: צער בעלי חיים - דאורייתא
- בתלמוד הבבלי במסכת בבא מציעא (דף פ"ה ע"א) מסופר על רבי יהודה הנשיא, שלא ריחם על עגל שיועד לשחיטה, ובעקבות זאת קיבל יסורים משמיים. ייסורים אלו חלפו רק כאשר למד לכבד את בעלי החיים וגילה רחמנות כלפי גורי חולדות ששפחתו רצתה לזרקם.
- הרב יוסף
חיים (יליד בגדד, 1835) כותב בספרו "בן איש חי - הלכות": "כל עוף ובהמה,אם ישחטו אחרת לפניה,
תצטמק ריאה שלה מחמת הפחד, וקיימא לן ריאה שצמקה כולה ואפילו רובה מחמת בני אדם
שהפחידוה, כגון ששחטו אחרת לפניה וכיוצא בזה, הרי זו טרפה".
באותה הלכה מוסיף הרב ואומר שיש בכך גם איסור צער בעלי חיים, ולכן צריך שיתרחקו
מאצל השוחט באופן שלא יראו התרנגולים את השחיטה.
- "אין שמחה אלא בבשר"? לא נכון!השמחה בבשר המובאת בשמו של רבי יהודה בן בתירא(בית שני, המאה הראשונה לספירה) מתייחסת אך ורק לזמן הקרבת הקורבנות ולא לבשר תאווה. כאשר בית המקדש אינו קיים – אין שמחה אלא ביין (תלמוד בבלי, פסחים ק"ט ע"א). "תניא רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלוהיך", ועכשיו שאין בית המקדש קיים, אין שמחה אלא ביין, שנאמר: "ויין ישמח לבב אנוש" (תהילים ק"ד)."'.
- ליקוטי מוהר"ן (רבי נחמן מברסלב, אוקראינה, המאה ה-18) חלק א,
קיט):
כדי שייפתח לאדם נתיב הרחמים הוא צריך בעצמו
לרחם. אלא שבדרך כלל כשהאדם זקוק לרחמים הוא מרחם על עצמו ובזה עוצר הוא את זרימת
הרחמים שמהותם היא להשפיע טוב על האחר.רבי נחמן מלמד אותנו שתחושת האדם שיש בחייו
מלאות ותוכן, נוצרת מעשיית הטוב והחסד, ולא מעושר ושפע חיצוניים.
- השחיטה היום בתעשייה עוברת על איסור צער בעלי חיים, שכן כל עוף ובהמה יודע ומבין שהולך הוא לשחיטה עוד טרם מגיע זמנו. לפני כעשרים שנה הגיע לישיבה שבה למדתי פוסק שברבות הימים הפך לרב הראשי לישראל, ומסר שיעור בהלכה. לאחריו הסיעו אותו לירושלים, ואני התלוויתי לנסיעה. הצגתי בפני הרב את ההלכה של הרב יוסף חיים (בגדד, 1835), ושאלתיו "איך לא חוששים לכך?" הוא ענה לי בזו הלשון: "שאלת שאלה יפה וטובה, ואין לי תשובה לכך". (אסא קיסר, מאמר והרצאות, 2014 ואילך)
"וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" היא מצוות לא-תעשה, הכוללת בתוכה איסור לסייע לאדם להמשיך ולעבור
עבירה. כך נפסק להלכה, ואין מי מהפוסקים שסובר אחרת. ולכן האיסור הוודאי והמוחלט
הוא בקניית מוצרים מן החי, כי עצם הרכישה תומכת בשיטת הגידול של התעשייה, ומקיימת
את המשך האיסור על "צער בעלי החיים". מי שיש יראת שמיים בלבו, אינו יכול
להיות שותף פעיל לאיסור תורה.
- הסברה שכל היקום, לרבות בעלי החיים, תכליתם עבור האדם – שגויה בפרשנותה. הרמב"ם(המאה ה-12) מבאר: "הגם שהכוכבים מאירים, זאת הודעה על טבעו של כוכב... ולא על תכליתו". הדעה הנכונה בהתאם לאמונות התורה, היא "שאין להאמין" שכּל הנמצאים הם בשביל מציאות האדם, אלא שהנמצאים מכוונים לעצמם ולא בשביל דבר אחר (רמב"ם, מורה נבוכים, חלק שלישי, י"ב).
"מי צריך את המין האנושי? מה טוב הוא עושה? בפועל עושה הוא רק
רע. הוא אוכל את כל החיות. הוא פושט את כל העורות. הוא יוצא לציד ומשתעשע בדמם של יצורים
חפים מפשע. הוא מארגן מלחמות חשוכות, פוגרומים. הוא יוצר כל מיני פריווילגיות
לעצמו, ועבדות וחרפה וכלימה לאחרים..."
- "התורה תמיד התנגדה להתעמרות בבעלי חיים ולאכילתם, אבל הציבור בימי קדם לא נעשה טבעוני, משום שלא היה בשל לכך. אנשים היו רגילים להקריב קורבנות - אפילו את בניהם - ואם היו אוסרים את זה עליהם, הם לא היו מקשיבים. במקום זה הסתפקו ברגולציה (פיקוח, הגבלה) שנועדה לצמצם את היקף התופעה, ולפיה רק כהן יכול לעשות את זה, ורק בבית המקדש. עד היום הציבור החרדי לא חשוף לחומרת התופעה, ולכן מדובר בתהליך שרק מתחיל. לדעתי, הדתיים הם אלה שצריכים להוביל את המהפכה הטבעונית: הרי בחזוננו אנחנו צריכים להיות אור לגויים, אז ברגע שהוכח לנו שזה רצון ה', הם צריכים להניף את הדגל הזה." (אסא קיסר, מאמר והרצאות, 2014 ואילך)
- הכלל העיקרי בהלכות צער בעלי חיים הוא שכאשר ישנה התנגשות בין צורכי האדם לבעלי החיים, צורכי האדם קודמים. ואילו ציעור החיה לחינם, ללא תועלת, הוא אשר נאסר. האיסור הוא מידתי, הווי אומר, שככל שצורך האדם הוא פחוּת, והסבל הנגרם לחיה רב יותר, יהיה יותר קשה להתיר את מעשה הציעור. בנוסף, גם כאשר הותר לצער חיה בשביל צורכי האדם, יש לעשות זאת בציעור המינימלי, ובניסיון להפחית לחיה את סבלה. עיקרון זה אינו מיושם בתעשיית הבשר בישראל.
- רבי שלמה בן יוסף גאנצפריד , 1804-1886היה פוסק הלכה וראש בית דין . מחבר הספר "קיצור שולחן ערוך". מסכם את כלל הדבר : אָסוּר מִן הַתּוֹרָה לְצַעֵר כָּל בַּעַל חֵי. וְאַדְּרַבָּא, חַיָּב לְהַצִּיל כָּל בַּעַל-חַי מִצַּעַר, אֲפִלּוּ שֶׁל הֶפְקֵר, וַאֲפִלּוּ שֶׁל נָכְרִי. אַךְ אִם הֵם מְצַעֲרִין לְאָדָם, אוֹ שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לָהֶם לִרְפוּאָה אוֹ לִשְׁאָר דָּבָר, מֻתָּר אֲפִלּוּ לְהָרְגָן, וְאֵין חוֹשְׂשִׁין לְצַעֱרָן, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה הִתִּירָה שְׁחִיטָה..." (ספר קצור שו"ע סימן קצא - איסור צער בעלי חיים ואיסור סירוס, סעיף א.
