זה התחיל מחלום שלי להפוך את הכתה למשהו שיתן לתלמידים הרגשה של 'לך לך'. ביקשתי מההורים אוהל ואם אפשר גם באר. קבענו ערב ממש לפני התחלת הלימוד על פרשת לך לך. הם הפכו את הכתה לאוהל. במשך כמה חודשים למדנו הכל על מחצלות. הרגשנו קצת איך חיו אברהם ושרה. אני מאמינה שילדים זוכרים בעיקר את חווית הלמידה. היה לי חשוב שיאהבו ללמוד תורה. את התוכן עצמו תמיד אפשר להשלים ולהרחיב. אבל מי שזוכה את לחוויה למידה משעממת יתקשה למצוא עניין בתוכן- בהווה ובעתיד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה